Vayedaber

הָכָא מְקַבֵּל עָלָיו. בְּרַם תַּמָּן יְמָעֵט. הָכָא וּבִלְבַד טְנוּפָה. בְּרַם תַּמָּן מִין. הָכָא וּבִלְבַד כְּדֶרֶךְ מַגָּעוֹ. בְּרַם תַּמָּן וּבִלְבַד כְּדֶרֶךְ מִשּׂוֹאוֹ. הָכָא רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. בְּרַם תַּמָּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁנֵי מִינִן הֵן וְאֵין מִצְטָֽרְפִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הכא ר' שמעון מודה. דהתם במתני' פליג ר' שמעון על הא דקאמר ת''ק בין שהיה הרובע ממין אחד בין משני מינין ואמר ר' שמעון לא אמרו אלא בשהרובע ממין אחד והכא ודאי מודה דאפילו הפסולת מכמה מינין מקבל עליו הרובע אלא דהתם משום כלאים הוא וקסבר ר''ש שני מינין אין מצטרפין:

ברם תמן ובלבד בדרך משואו. אבל התם דלענין איסורא הוא ע''כ דמוקמינן להמתני' דהתם שנתערבו לו בדרך משאו ממקום למקום וכדשקיל וטרי בהאי תלמודא התם מה אנן קיימין אם במתכוין לזרע אפילו חטה אחת אסור אם לערב אפילו כל שהוא אסור לערב ומסיק לה בשנתערבו דרך מכנס בשעה שהיה מכניס את התבואה מן השדה לתוך ביתו נפלו מאותו המין ונתערבו:

ברם תמן מין. אבל התם משום כלאים הוא ואם יש בו מין אחר צריך למעט:

הכא ובלבד בדרך מגעו. כלומר שמקבל עליו רובע טנופת לסאה כמות שהן לפניו ולא אחר שהשיאן ממקום למקום דמחמת כן יורדין הטנופת למטה והוא מוכר לו ממה שלמעלה ואז אין צריך זה לקבל עליו הטנופת לפי חשבון דהוי כמערב בתחלה טנופת בתוך פירות שלו וזה אסור:

הכא. בדין מקח וממכר קתני במתני' המוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע טנופת לסאה:

ברם תמן. בכלאים ריש פ''ב דתנן כה''ג כל סאה שיש בו רובע זרע ממין אחר ימעט עד שיהא פחות מרובע ומשום חומרא דכלאים הוא דאמרו דאין רובע בטל בסאה כדתנן במתני' וכדמפרש ואזיל:

הכא ובלבד טנופת. הוא דמקבל עליו שכן דרך להתערב רובע בסאה אבל מין אחר לא:

הלכה: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ כול'. 18b תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וְלֹא צִימֵּחוּ אֲפִילוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן אֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ מִתְחִילַּת הַזֶּרַע חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. מָהוּ נוֹתֵן לוֹ. דְּמֵי זַרְעוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יְצִיאוֹתָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אם התנה מתחילת הזרע. שהוא קונה אותו לזריעה חייב באחריותו:

מהו נותן לו. כשהוא חייב באחריותו כמה ישלם לו:

דמי זרעו. צריך להחזיר לו הדמים שקיבל ממנו בעד זרעו:

נותן לו. דמי יציאותיו. אף דמי יציאותיו שהוציא עליהן לחרוש ולזרוע צריך לשלם לו:

רִבִּי חִייָה בַּר בָּא שָׁאַל. סְאָה חִיטִּין שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה שֶׁלִּשְׂעוֹרִין. כֹּהֵן וְיִשְׂרָאֵל מָהוּ שֶׁיְּחַלְּקוּ אֶת הַשְׁבָח. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי שָׁאַל. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה שֶׁלְּחוּלִין. מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ מָהוּ שֶׁיְּחַלְּקוּ אֶת הַשְּׁאָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יצחק בר טבליי שאל סאה חטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר. כלומר שמכר לו מאה סאה של שעורין ונפלה בהן אחת של חטין של המוכר מהו מי אמרינן דצריך הלוקח להחזיר לו הסאה יתירה שלא מכר לו ומן התערובות הוא מחזיר לו כמות שנתערב עכשיו או דילמא מצי הלוקח למימר אי אפשי בחטין שלך והשתא הואיל ואי איפשר לזה שיבור חטה חטה מן הכרי שנתערב וזה ממאי ליתן לו סאה מן התערובות א''כ דין הוא שיחלוקו באותה הסאה:

סאה של חטין. יש בכאן חלופי השיטות שנתחלפו בטעות וכצ''ל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח. ובשאלה השניה הוא דשייך סאה של חטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר. והבעיא לענין תרומה הוא משום דקי''ל תרומה בטלה באחד ומאה אלא דצריך להעלות הסאה תרומה מפני גזל השבט ונותנה לכהן ואם לא העלה את התרומה אלא זרע את הכל כמות שהן בתערובת אותה הסאה וגידולי מדומע חולין הן כדתנן בפ''ט דתרומות מיהו מיבעיא לן אם צריך ליתן להכהן השבח של אותה הסאה לפי חשבון או לא משום דאם נתבטלה נתבטלה ונהי דסאה עכ''פ צריך ליתן לו מ''מ אין לכהן חלק בשבח. ואגב דדמיא לענין השאלה שני' בענין הביטול נקט נמי להא:

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הַבּוֹרֵר צְרוֹרוֹת מִתּוֹךְ כֵּירִייוֹ שֶּׁלַּחֲבֵירוֹ חַייָב לִשְׁפוֹת לוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר. בָּאוֹמֵר. צְבוֹר וְאֶקְנֶה. אֲבָל אִם הָיוּ צְבוּרִין מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לֹא בְדָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא בדא. אמרו דמחזיר לו הסאה דמכיון דכך היו בשעה ראשונה שמכר לו ודאי דעתו היה להקנות לו כל הציבור כמות שהוא ולא היה מקפיד על סאה ממין אחר שנתערב בתוך הכרי:

אבל אם היו צבורין משעה ראשונה. כך ונמצא אח''כ סאה חטין שנתערבו בו בתחלה:

באומר צבור ואקנה. הא דאמרי' דמחזיר לו התערובות באומר לו צבור מאה סאה שמורין לך וקנה אותן ואח''כ נפלה לתוכו סאה חטין:

חייב לשפות לו. לשלם כפי שיווי הכרי אם חטין חטין ואם שעורין שעורין כך ישלם לו הערך מה שבירר שהרי הפחיתו במידה שהיה יכול למוכרה כך והלוקח צריך לקבל רובע לסאה אבל עכשיו אינו יכול להחזירן לתוך הכרי דהוי כמערב פסולת בידים ושמעינן מיהת דמה שנתערב לתוך הכרי הוי כמו אותן מין של הכרי עצמו וא''כ ה''נ הוא כן דלאחר שנתערב סאה חטין לתוך כרי שעורים ואי אפשר לבררן הרי הוא כמין הכרי וצריך זה להחזיר לו סאה מן הכרי כמות שהוא:

הבורר צרורות. עפרורית בורר מתוך כרי של חבירו:

נשמעינה מהדא. דאיתמר התם במסכת כלאים:

רִבִּי קְרִיסְפָּא שָׁאַל. בְּכָל שָׁנָה בוֹדֵק אוֹ אַחַת לְג̇ שָׁנִים. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הַמּוֹכֵר יַיִן לַשָּׁנָה חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ עַד הֶחָג. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן אִילֵין גָּלִילָאֵי דְּלָא קָֽטְפִין כַּרְמֵיהוֹן אֶלָּא בָּתָר חַגָּא. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וַייְדָא אָֽמְרָה דָא. יָשָׁן מִשֶּׁלְּאֶשְׁתְּקַד. מְיוּשָׁן שֶׁלְּג̇ שָׁנִים. נֵימַר מִשּׁוּם הָדָא מַטְמוּעִיתָא. מַה חָבִית אַחַת הוּא בוֹדֵק כּוּלְּהוֹן תְּלוּיוֹת בָּהּ. כָּל אַחַת וְאַחַת הוּא בוֹדֵק וְאֵין מַחֲמִיצוֹת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. אִית בְּנֵי נַשׁ מַקְשִׁין עַל גַּרְבָּא מִלְּעֵיל וְיָֽדְעִין מָה אִית בֵּיהּ מִלְּגַיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' קריספה שאל. אמתני' דהתם קאי דקתני בג' פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג וכו' ואם בכל שנה ושנה אמרו דבג' פרקים אלו בודקין את היין או אחת לשלשה שנים אם בדק באלו הפרקים סגי ונ''מ לדלקמן:

נישמעינה מהדא. ברייתא דקתני המוכר יין לשנה והתם גריס המוכר יין לחבירו סתם והיינו הך דסתם מכירתו לשנה זו היא:

חייב באחריותו עד החג. אם החמיץ קודם החג ומשעבר החג שוב אינו חייב באחריותו לפי שדרכו להחמיץ בקדים של מוצאי החג אלמא דבדיקה דמתני' בכל שנה ושנה היא:

תיפתר. להברייתא כגון אלו בני גליל שאין בוצרין את כרמיהן אלא לאחר החג ומוכרין וקמ''ל דכיון דאמר לו לשנה חייב באחריותו עד החג ותו לא דכבר כלתה לו שנה ולית ש''מ כלום מהכא ואכתי תיבעי לך אם במתני' בכל שנה הוא בודק או לא:

ויידא אמרה. ומהיכן שמענו זה:

דא. מזו המתני' דהכא נוכל לפשוט הבעיא דקתני אם אמר לו יין מיושן אני מוכר לך משל שלש שנים נימר משום הדא מטעימתא כלומר דמשום האי בדיקה מפני שצריך לבודקו ולטעמו בפרקים אלו והלכך צריך להעמיד לו שיהו שלש שנים שלימות וכדמסיים התם הדא אמרה מתיישן חייב באחריותו עד החג. אם אמר לו יין מתיישן ועמד בחג הזה שהיו ליין כבר שתי שנים חייב באחריותו עד החג הבא ומפני שצריך לבודקו בקדים של מוצאי חג הזה ואם נתקלקלו חייב באחריותו עד חג של שנה השלישית שמע מינה שבכל שנה ושנה הוא בודק:

מה. שאלה הוא מה הוא בודק אם יש לו חביות הרבה:

חבית אחת הוא בודק. ודי בכך:

כולהון תלויות בה. בתמיה אלא כל אחת ואחת הוא בודק:

ואין מחמיצות. אם הוא צריך לבדוק כל אחת ואחת וכי אינן מחמיצות אם הוא פותח את כולן:

אמר ר' שמי. יש בני אדם שאינם צריכין לפתוח החבית אלא כשמכין באגרופן על החבית מבחוץ ומקול ההכאה מבינים ומרגישין הן מה שיש בה מבפנים אם היין יפה הוא:

בָּדַק חָבִית לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַדַּאי. מִיכָּן וְהֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי יַיִן. הָאַחֲרוֹנִים חוֹמֵץ. אֶמְצָעִייִים סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אֲנִי שְׁמַעְתִּיהָ מִמֶּנּוּ. מַה מִעַבִּד וָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַדַּאי. מִיכָּן וָהֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּעָלִין וְשָֽׁמְעִין מִבֵּי מִדְרָשָׁא דְבַר עִיטְייָן בְּמַחַט כְּהָדָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּחָבִית. אִיבֵּד מַחַט שׁוּפָה וּבָא וּמְצָאָהּ חֲלוּדָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַודַּאי טְמֵאָה. אַחֲרוֹנִים טְהוֹרָה. אֶמְצָעִייִם סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אוּף שְׁמַעְתִּיהָ מִמֶּנּוּ. מַה מִיעַבִּד וָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַודַּאי. מִיכָּן וָהֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי חִייָה בַּר וָוה שָׁאַל. בָּא בְסוֹף (שָׁבוּעַ) [אַרְבָּעִים] וּמְצָאוֹ חָמֵץ בָּרוּר [מִיַּד נַעֲשֶׂה חָמֵץ בָּרוּר] אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עָבַר הַפֶּרֶק בְּסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם. כּוֹחוֹ שֶׁלְּפֶרֶק בִּיטֵּל כֹּחַ אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ כֹחַ אַרְבָּעִים יוֹם בִּיטֵּל כּוֹחוֹ שֶׁלְּפֶרֶק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

איבד מחט שופה. במס' טהרות בפ''ג תנן מחט שנמצאת חלודה ומעכבת את התפירה וחלודה מטהרה מטומאתה כמו שבירתה טהורה ולא חיישינן שמא כשהיתה שלימה נטמאת וכשיתקנוה תחזור לטומאת' הישנה כדין כלי מתכות לפי שכל הטומאות והטהרות כשעת מציאתן אם טהורות טהורות. והשתא קאמר איבד מחט כשהיא שיפה חלקה ויפה ובא לאחר זמן ומצאה חלודה:

שלשה ימים הראשונים. אחר שהניחה שיפה ודאי טמאה וכל הטהרות שנעשו על גבה טמאות והאחרונים ודאי טהורים ואמצעיים ספק:

אוף שמעתיה ממנו. אף זה הדין של מחט שמעתי גם אנכי ממנו ומה מיעבד ור' יוחנן פליג גם עלה:

בא בסוף שבוע ומצאו חומץ. האי בעיא מבוארה בגיטין ביותר דהתם גרסינן לה על דין יין מגיתו דמפרישין תרומה עליה בחזקת שהוא יין עד ארבעים יום ור' יהודא פליג וקאמר עד הפרק והיינו פרק אחד של ג' פרקים דאמר במתני' שם שבהן בודקין את היין. ועלה קאי הבעיא והתם גריס לה בדר' סימון דבעי הגיע ארבעים יום ולא בדק נתעצל שנים ושלשה ימים ובא ומצאו חומץ למפרע הוא נעשה חומץ או מכאן ולהבא. והיינו בעיא דהכא אם חומץ ברור הוא ודינו כחומץ אפילו למפרע או מכאן ולהבא הוא דדינו כחומץ ונ''מ אם הפריש תרומה ממנו בתוך ג' ימים קודם שבדקו ומצאו חומץ. והש''ס קיצר כאן וסמיך אדהתם כדרכו:

עבר הפרק בתוך ארבעים יום. כלומר שעברו עליו ארבעים יום ועדיין לא הגיע הפרק שבודקין את היין בו לעולם מהו ובעיא זו שייכא גם אליבא דרבנן דאמרי ביין מגיתו עד מ' יום ואם דוקא לחומרא הוא דאמרו שאם עברו עליו מ' יום שוב אין מפרישין ממנו דדרכו להתקלקל ואע''פ שעדיין לא הגיע הפרק של בדיקת היין אבל לקולא לא אמרו שאם עבר הפרק קודם שעברו עליו מ' יום ג''כ אין מפרישין ממנו והיינו דקאמר כחו של פרק ביטל כח ארבעים יום או דילמא אף לקולא אמרו ואע''פ שעבר הפרק עדיין הוא בחזקתו עד שיעברו עליו מ' יום והיינו או כח מ' יום ביטל כחו של פרק. והתם פשיט לה דלעולם פליגי לר' יהודה בפרק תליא מילתא ולרבנן בארבעים יום תליא מילתא בין לקולא בין לחומרא:

במחט כהדא דריב''ל בחבית. שמעו בבה''מ דבר עיטיין בדין מחט דלקמיה כאותו דסבר ריב''ל בדין חבית:

אמר ר' אבהו אני שמעתיה ממנו. מן ר' יהושע בן לוי שמעתי כן אבל מה מעבד והאמר ר' יוחנן לא כן אלא עד שלשה ימים הראשונים ודאי יין מיכן והילך ספק ואפילו ג' ימים אחרונים:

אמצעיים. ימים שבנתיים ספק הוא ותרומה היא ויחזור ויתרום:

האחרונים. ג' ימים אחרונים שהם קודם בדיקה אחרונה שמצאה חומץ ודאי חומץ הן ואין כאן תרומה כלל:

ודאי יין. הויא ואם אמר ה''ז תרומה על אלו הסמוכין לה בחזקת מתוקנים הן:

שלשה ימים הראשונים. לאחר בדיקה הראשונה שבדקה ומצאה בחזקת':

בדק חבית להיות מפריש עליה והולך. שסומך עליה לשתות משאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה תרומה עליהן שהתרומה ניטלת במחשבה ולאחר זמן בא ומצאה חומץ וקתני בברייתא עד שלשה ימים ודאי מיכן והילך ספק ופליגי בה בפירושה. וגרסינן להאי סוגיא בפ''ג דגיטין הלכה ח' ושם היא ביותר ביאור במקצת:

תַּנֵּי. מֵאָה חָבִיּוֹת אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ יַיִן יָפֶה כְּרוֹב הַיַּיִן הַנִּמְכָּר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. מֵאָה חָבִיּוֹת יַיַן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ יַיִן יָפֶה כְּרוֹב הַיַּיִן הַנִּמְכָּר בְּאוֹתוֹ חָנוּת. 19a מֵאָה חָבִיּוֹת אֵילּוּ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אֲפִילי חוֹמֵץ הִגִּיעוּ. רִבִּי חִייָה בַּר וָוה. בְּשֶּׁהָיוּ הַקַּנְקַנִּים לְלוֹקֵחַ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. לִשְּׁתִּייָה מָכַרְתִּיו לָךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כשהיו הקנקנים ללוקח. הא דקתני במתני' אינו חייב באחריותו כשנתנו להקנקנים של הלוקח דיכול מימר ליה לשתיה אני מכרתיו לך ולא היה לך להשהותו בתוך קנקנים שלך:

מאה חביות אלו אני מוכר לך. ולא אמר יין אפילו כולו חומץ הגיעו דכמות אילו שהן קאמר:

מאה חביות יין אלו אני מוכר לך. והכי הוא בתוספתא וחסר כאן מן המציעתא תיבת אלו ובזה נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות ויין יפה דקאמר כלומר יין יפה של הנמכר בחנות:

חייב להעמיד לו יין יפה כמו רוב יין יפה של אותו המקום. דהוי כאלו אומר לו חבית של יין אני מוכר לך דצריך ליתן לו מן היפה שבאותו מקום:

מאה חביות של יין אני מוכר לך. ולא אמר אלו:

תני. בתוספתא פ''ו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source